לא נעים לי להגיד אבל אני אגיד: ימי הקורונה עשו לי טוב.
ליה ושוקו מתרגלות הרמוניה ♡
ואז זה קרה. או יותר נכון קורונה קרתה.
האדמונית מלכת הקורונה. לא היה שבוע שלא היו אדמוניות בבית, ככה זה כשאפשר לקנות את הפרח הכי יפה בסביבה במחיר כל כך טוב. עוד דבר טוב שיצא מהתקופה הזו.
אלה היו רגעים של יצירה מעשית
אין יום שלא נאפה משהו בבית הזה. בתמונה: צי׳פס קליפות תפוח, עוגת גבינה ותותים ומאפינס אוכמניות
ולצד המעשי תמיד יש גם צד מעמיק
הכנסתי צמחים הביתה ואין יום שאני לא דואגת, בודקת ומתבוננת. וכמובן לומדת גם מושגים חדשים בעולם הצומח!
אני חייבת להודות שאני עדיין בתהליכי קריאה או יותר נכון הקשבה לספר. אבל בזמן שאני מאזינה לו, אני מגלה שההרצאה של אותה סופרת בנושא יצירתיות, הרצאה של טד שגיליתי טרום קריאת ״קסם גדול״, בעצם מתמצתת כמה עיקרים מתוך הספר, שבהחלט מעוררים מחשבה כיצד להקליל חיים יצירתיים.
הרצאה שלראשונה גרמה לי להבין שאת נטל הכישרונות שלי, אינני חייבת לשאת על כתפיי הרגישות, אני יכולה להסתכל על זה גם ככה: אני צינור שדרכו עוברת היצירה. היא לאו דווקא תוצרת של 100 אחוז ממי שאני. זהו היצר האלוהי שעובר דרכי ואני מעבירה אותו החוצה. כך שאם לא נוצרה לי מאסטרפיס או היום אין לי השראה, אינני חייבת לשאת על גבי את כל המשקל הזה או את האחריות ליצירה. זה לא אני, זה שד הגאונות שבא לבקר אותי.
על איזה שד אני מדברת? הקשיבו לזה:
▽▽▽▽▽