בשבועות האחרונים אני מוכרת זרי פרחים שאני מכינה ומוצאת את עצמי עמוק יותר ויותר בעולם הצומח (דוגמה פה למעלה). פה ושם אני נשאלת איך הגעתי לזה? ומה פתאום? כאילו שלא סיפרתי לעולם לפני כן שפרחים זה משהו מעניין אותי, אז כאילו שזה לא היה קיים עוד קודם. וזה משעשע כשאני חושבת על זה, כי התחלתי לשמוע מבחוץ קולות שאני נוטה לשמוע מבפנים: ״זה לא משהו שעשית עד עכשיו אז מה פתאום באמצע החיים?״; “איך תעשי זרים ותמכרי אותם אם לא אין לך מושג בתחום?״ או משהו בסגנון. אני מניחה שפשוט הסביבה שלי התמזגה עם מה ש״הזמנתי״ לתוכה באמצעות המחשבות. וגם לשאלות מבחוץ אני נתקעת מחוסרת מילים, והביטחון שלי יורד, כי אני לא מוצאת בשלוף את התשובות שאני בעצמי עוד לא הצלחתי למצוא. אז במקרה כזה, וכפי שלמדתי היטב, אני צריכה לחפור בארכיון שלי ולמצוא את ההוכחות. וברגע שגם אכתוב אותם, לא רק אוכיח ואצדיק את ההתעניינות שלי בעשייה הנוכחית, אלא תהיה זו בעיקר תזכורת לעצמי, בדיוק ברגעים שאני נוטה לשכוח, מאיפה אני אוספת שלל כישורים ותחומים שמסקרנים אותי.